לפעמים את מסתכלת על הבת שלך ורואה משהו שרק את מבחינה בו: היא צוחקת עם החברות, יוצאת, משתלבת, אבל בפנים היא קצת מתכווצת. היא משנה את עצמה, לא אומרת מה שהיא באמת רוצה, מתפשרת, רק כדי להרגיש שייכת.
למה זה קורה?
בגיל הזה, להיות חלק מהחבורה זה כמעט הכול. החברות, ההודעות בוואטסאפ, מה חושבים עליה. היא לומדת מהר איך להתנהג: אם תבלוט מדי, אולי יגידו שהיא מוזרה. אם תגיד מה שהיא באמת חושבת, אולי לא יקבלו אותה.
אז היא מתאימה את עצמה, ו"מרצה" את כולם. לא כי היא חלשה, אלא כי היא מפחדת שאם תביע את עצמה כמו שהיא באמת, לא יקבלו אותה.
איך תזהי אם היא מרצה?
- משנה את הדעה שלה לפי מי שנמצאת לידה
- חוזרת הביתה מותשת ממפגש חברתי
- לוקחת ללב כל מילה קטנה
- מתקשה להגיד "לא" גם כשלא נוח לה
- עונה "לא משנה לי" כמעט על כל דבר
מה המחיר של ריצוי?
היא בודקת את עצמה כל הזמן: זה היה בסדר? אמרתי משהו לא נכון? אולי הייתי צריכה לשתוק? וככה, לאט לאט, היא פחות מביאה את מי שהיא באמת.
כשהיא כל הזמן משנה את עצמה בשביל אחרים, היא לא נותנת מקום למה שחשוב לה באמת. קשה לה להגיד "לא" ולבחור בעצמה. היא לומדת שהרצון של אחרים קובע, ולא מה שהיא רוצה.
איך את יכולה לחזק אותה?
תדברי איתה על מצבים חברתיים. בלי לשפוט, בלי להאשים, בלי "אמרתי לך". רק הקשבה. תשאלי אותה: מה את באמת חושבת? מה היה לך נעים שם, ומה פחות?
תני לה מקום לטעות וללמוד בעצמה. אל תרוצי לפתור כל סיטואציה במקומה.
שימי לב איך את מדברת על עצמך לידה: אם את מקטינה את עצמך, מבקשת אישור או מפחדת להגיד את דעתך. תהיי דוגמה לגבולות בריאים. תלמדי אותה שאפשר להגיד "לא" בנימוס, ושאפשר לבחור אחרת מהחבורה ועדיין להישאר שייכת.
הבת שלך לא צריכה שכולם יאהבו אותה. היא צריכה להרגיש בטוחה להיות מי שהיא.
כשהיא מרגישה שאת מקבלת אותה כמו שהיא, היא לומדת לקבל את עצמה. וזה מתחיל בבית: במה שאת עושה כל יום, באיך שאת מדברת על עצמך, ובדוגמה שאת מראה לה, שגם לאמא מותר להיות לא מושלמת, לבחור בעצמה, ולא להתאים את עצמה לכולם.
שלכן,
ליז
רוצה שנדבר על הבת שלך?
שיחת היכרות בזום, ללא עלות, 30–45 דקות. אבין מה הבת שלך צריכה, ואם תהיה התאמה, נתקדם.
לתיאום שיחה